<h1>או"ז הלכ' ק"ש סימן פ"ד</h1>
<h2>דף טז:</h2>
מתני' חתן אם רצה לקרות לילה הראשון קורא רשב"ג אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. (ד' יז ע"ב) למימרא דרשב"ג חייש ליוהרא ורבנן לא חיישי ליוהרא והא איפכא שמעי' להו דתנן מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים רשב"ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו כת"ח אלמא רבנן חיישי ליוהרא ורשב"ג לא חייש ליוהרא קשיא דרבנן אדרבנן קשיא דרשב"ג אדרשב"ג אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה רב שישא ברי' דרב אידי אמר לעולם לא תיפוך (דרבנן ארבנן לא קשיא דרשב"ג אדרשב"ג לא קשיא) דרבנן אדרבנן לא קשיא התם כיון דכולי עלמא קא קרו ואיהו נמי קא קרא לא מתחזי כיוהרא דרשב"ג אדרשב"ג לא קשיא הכא בכוונה תליא מילתא אנן סהדי דלא מצי מכוין דעתי' אבל הכא אמרי עבידתא הוא דלית לי' האידנא פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא. פרש"י לא כל הרוצה ליטול כו' אם לא הוחזק חכם וחסיד לרבים אין זה אלא גאוה שמראה עצמו שיכול לכוין לבו ע"כ לשון רש"י. ופר"ח חתן אם רצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא כו' קי"ל כסתמא דמתניתין אע"ג דר' יוחנן אמר מוחלפת השיטה ומוקים לה לרשב"ג כיחידאה הא דרב שישא בריה דרב אידי עיקר. דהוא אמר לעולם לא תיפוך ומוקים לה סתמא כרבנן וכוותיה עבדינן עכ"ל פר"ח. הילכך אנו בזמן הזה קרינן וכ"פ רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל. כתוב בירושלמי דפרקין (סוף הפרק) דלמא ר' מישא ורב שמואל בר רב יצחק הוו יתבו ואכלו כחדא מן אלין כנישתא עיליתא אתת עונת' דצלותא קם ר' שמואל בר רב יצחק למצלי ואמר לי' ר' מיאשא לא כן (אמר לכו) [אולפן] רבי' אם התחילו אין מפסיקין ותני חזקי' כל מי שהוא פטור [מדבר] ועושהו נקרא הדיוט א"ל והתנינן חתן פטור ותנן חתן אם ירצה לקרוא קורא א"ל ולאו רשב"ג תני לא כל הרוצה ליטול את השם יטול יכילנא פתר לה כר"ג דאמר איני שומע לכם לבטל ממני שעה אחת מלכות שמים ע"כ. למדתי משם דרוצה לומר שהלכה כר"ג וכסתם משנתינו כדפי' ר"ח ואע"ג דפליג רשב"ג בסיפא שפיר מקריא סתמא כדאמר בפ"ק דביצה (ד' ב ע"א) גבי שבת סתם לן תנא כר' שמעון דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה כו' אע"ג דפליג ר' יהודה בסיפא כדתנן פ' מי שהחשיך (ד' קנו ע"ב) ואע"ג דאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו ליתא לההוא כללא דאמרי' פרק המפקיד (ד' לח) אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן.
